ב ר י   פ ר י ג ת
סופר ומתשבץ
קטע מהספר - קרן אלפא פסגת ההר המכושף

קטע מהספר   קרן אלפא - פסגת ההר המכושף                                               חזרה למסך הקודם

                                                                           דו-קרב בחשיכה

אופיר, אנדרו ולבארי התקדמו לאורך המערה. לאחר שצעדו כך במשך חמש דקות, הגיעו לדלת.
"אוי, לא! אין לי כוח לעוד דלת," נאנחה קרן.
אבל הדלת הזו הייתה דלת רגילה. אופיר פתח אותה וראה מולו אולם תת-קרקעי. בניגוד למערה המוארת, היה האולם חשוך לחלוטין ולא היה אפשר לראות בו דבר. אופיר, אנדרו ולבארי נכנסו לאולם והדלת נסגרה מאחוריהם. אופיר עמד בחושך וחש בלחץ החונק את חזהו בגלל האפילה.
מן העבר השני של האולם נפתחה דלת. אופיר הביט קדימה וראה כיצד נכנסים פסים זוהרים לאולם ומתחילים לרחף קדימה לעברו. הוא בהה בפסים המתקרבים וגופו נדרך.
"אנדרו, תוציא את הפנס!" אמר בבהילות.
אנדרו הדליק את הפנס וכיוֵון אותו אל הפסים הזורחים. לאור הפנס ראה אופיר רובוט צועד לקראתם ושערותיו הארוכות יורדות על כתפיו. הרובוט לבש בגדים בצבעים זוהרים שבלטו בחשיכה, על ידיו לבש כפפות זוהרות ועל עיניו הרכיב זוג משקפיים זוהרים. הדבר הבולט בפניו היה חיוך רחב שהביע ביטחון עצמי וזלזול. על כתפו הייתה תלויה אשפת חצים זוהרים ובידו אחז רובה-קשת יורה חצים. לידו זרחו שתי עיניים ירוקות וכשאנדרו האיר עליהן בפנס, התגלה חתול שחור כפחם שהתמזג קודם באפילה.
"שמי פַּאנְק, וזה החתול שלי פָּאוּ," הציג הרובוט את עצמו. "אנחנו שמחים לפגוש בכם, אבל אני בטוח שאתם תצטערו מהר מאוד שפגשתם בנו. דרך אגב," פנה אל אנדרו. "אם לא אִכפת לך, אני עומד על כך שתכבה את הפנס."
אנדרו לא הספיק להגיב, כשהפנס כבה מעצמו. אנדרו ניסה להדליק אותו שוב, אך הפנס התעקש להישאר כבוי. אנדרו ויתר על הפנס, אסף אותו והכין את עצמו לקרב.
קרן שמרה את מצב המשחק. בחלק התחתון של המסך הופיעו שני פסים. פס לבן ליחידות האנרגיה של הרובוט ופס ירוק ליחידות האנרגיה של אנדרו.
עד מהרה גילתה קרן כי הפעם מחכה לה משימה מסובכת במיוחד. החצים הזורחים של פאנק היו מסוכנים מאוד. בכל פעם שחץ פגע בגופו של אנדרו, התפוצץ ראש החץ וגרם לירידה משמעותית במספר יחידות האנרגיה של אנדרו. כתוצאה מכך נאלץ אנדרו לעשות הכל כדי להתחמק מהחצים הזורחים שנורו לעברו ולכן התקשה להתקיף את פאנק.
וגרוע מכך, בנוסף לקרב בין אנדרו לפאנק, היה על קרן לנהל קרב מקביל בין לבארי הכלב ובין החתול פאו, שרק העיניים שלו נראו. ביד ימין היא הפעילה את המקשים של המלחמה בין הרובוטים וביד שמאל את המקשים של המלחמה בין בעלי-החיים. ניצחון של אנדרו והפסד של לבארי או להיפך לא הספיקו. גם אנדרו וגם לבארי היו חייבים לנצח בקרב.
הקרבות בחושך היו מתישים. קרן נאלצה לעקוב אחרי הפסים הזוהרים של פאנק והעיניים הזורחות של פאו ולכוון אליהם את התקפותיה. וגרוע מכך, כשהיא התרכזה באנדרו, פגע פאו בלבארי, וכשהיא ניסתה להגן על לבארי והזניחה את אנדרו, ניצל פאנק את ההזדמנות והתקיף בהצלחה.
ובנוסף לכל הצרות גילתה קרן שפאנק מסוגל להילחם בשעת הצורך בשתי חזיתות. במהלך הקרב, כשלבארי כמעט חיסל את פאו, נחלץ פאנק לעזרת שותפו, השליך על לבארי ענף גדול ומחץ אותו. בקרב הבא הבחינה קרן בזמן בענף המתעופף, ואנדרו קפץ אל הענף, הדף אותו הצידה והציל את לבארי. הבעיה הייתה שפאנק ניצל את ההזדמנות, ירה מיד שלושה חצים זוהרים באנדרו הלא מוכן ומחק לגמרי את פס יחידות האנרגיה שלו.
אבל קרן הייתה מומחית בקרבות רובוטים ולמדה מהר. למרות זאת נאלצה לנהל חמישה-עשר קרבות עד שקלטה כיצד לנהל את שני הקרבות בלי להתבלבל בידיים, ולבסוף הצליחה לנצח בשניהם גם יחד. פאנק נותר מוטל על הארץ, ופאו המיילל נמלט אל תוך מאורת עכבר שבפינת האולם. לבארי נבח בניצחון. הוא נשרט פעמיים וספג כמה מכות יבשות אבל הרגיש יוצא מן הכלל.
אנדרו טען מחדש את יחידות האנרגיה שלו. לאחר מכן אסף מפאנק את הכפפות, את רובה-הקשת ואת עשרים החצים המתפוצצים שעדיין נותרו באשפת החצים של הרובוט המחוסל.
"אפשר להמשיך," אמר לאופיר.
"רק רגע," ביקש אופיר. הוא התכופף אל פאנק והוריד ממנו את המשקפיים הזוהרים. לאחר היסוס קל הרכיב את המשקפיים על עיניו ושרק.
"אלו משקפיים המאפשרים ראיית-לילה," אמר. "המשקפיים נתנו לרובוט הזה יתרון גדול עליך. הוא יכול היה לראות אותך כל הזמן. אבל העיקר שחיסלת אותו." והוא הושיט את המשקפיים אל אנדרו שאסף גם אותם. לאחר מכן בדק אנדרו את הפנס. הפנס נדלק ושוב לא כבה.
קרן נשענה לאחור, התמתחה בתענוג ושמרה את מצב המשחק.

                                                                              אבודים במבוך

אופיר, אנדרו ולבארי עברו את הדלת שבצִדו השני של האולם התת-קרקעי ונכנסו למסדרון מואר בעל קירות אבן שנצבעו בצבע אפור וחדגוני. המסדרון פנה ימינה ואחר-כך שמאלה, ולפתע הגיע לצומת והתפצל. אופיר עצר במבוכה ובהה בשני המסדרונות שנמשכו מהצומת והלאה בשני כיוונים מנוגדים.
"זה לא מוצא חן בעיניי," אמר. "איך נדע לאן ללכת?"
"נכנסנו ללַבִּירִינְת!" אמר אנדרו.
"לבירינת? אתה מתכוון למבוך?" שאל אופיר. "רק זה היה חסר לנו. תמיד קל להיכנס למבוך, אבל מסובך לצאת ממנו."
קרן הליטה את פניה בכפות ידיה והציצה בין האצבעות אל המסך.
אז לאן לשלוח אותם מכאן? חשבה. האם למסדרון הימני או השמאלי? בעצם מה זה משנה? בכל פעם שהם יגיעו להתפצלות כזו, אני אעשה אן-דן-דינו. בסוף הם ימצאו את הדרך החוצה מן המבוך, וזה מה שקובע.
השלושה המשיכו לצעוד במבוך והגיעו להתפצלויות נוספות. בכל פעם הם בחרו באופן מקרי את המשך כיוון ההליכה, אך גם לאחר שעה ארוכה לא הצליחו למצוא את פתח היציאה.
"סתם הסתבכתי!" נאנחה קרן. "ברור שצריך לחשוב לפני שמחפשים את הדרך החוצה. עכשיו נזכרתי. במיתולוגיה היוונית מסופר על נסיך יווני בשם תֶזֶאוּס שנכנס למבוך כזה כדי להרוג מפלצת. בת-מלך בשם אַרִיאַדְנָה נתנה לו חבל שאותו הוא קשר לפתח המבוך. אחרי שהוא גילה את המפלצת והרג אותה, הוא מצא את הדרך החוצה בעזרת החבל."
והיא מיהרה לטעון שוב את מצב המשחק במקום שבּו נכנסו השלושה למבוך. אנדרו הוציא את החבל שקנה בחנות כלי הנשק והציד, קשר את קצהו לבליטה בקיר המבוך והשלושה החלו לצעוד, כשהחבל משתלשל ונמשך מאחוריהם. הם צעדו ועברו כמה צמתים, וקרן השתעממה. לפתע הגיעו השלושה להתפצלות וראו מולם את החבל שנכנס לצומת מצד אחד של ההתפצלות ויצא ממנה מן הצד האחר.
"איך זה יכול להיות?" נרתעה קרן. "מה? הם הולכים במעגלים? אוי, מה בעצם אני מנסה לעשות? הרי הסיפור של תזאוס ואריאדנה מאוד לא מתאים לאופיר. תזאוס רצה לצאת מהמבוך באותה דרך בה הוא נכנס. אופיר מחפש את היציאה במקום אחר. מה זה יעזור לו אם הוא יחזור לאולם התת-קרקעי של הרובוט פאנק?"
והיא המשיכה לחשוב במשך רגע ארוך, כשקול נקישות על הדלת קטע את חוט המחשבה שלה. קרן הביטה בדלת בכעס.
"כן? מי זה? מה אתם רוצים?" שאלה בקוצר-רוח.
אמא של קרן פתחה את דלת החדר.
"שירה ותמר שואלות אם את רוצה ללכת למרכז המסחרי," אמרה.
"מה? ללכת עכשיו? באמצע המשחק? בחיים לא!" פסקה קרן. "ובבקשה אל תפריעי לי. נתקעתי כהוגן ואני מוכרחה לחשוב."
"קרן, אני חושבת שכדאי שתנשמי קצת אוויר מחוץ לחדר שלך," העירה האם. "תעשי הפסקה קצרה, תזללי משהו עם שירה ותמר ואחר-כך תוכלי להמשיך במשחק."
"אמא!" הרימה קרן את קולה אף בלא שתסיר את מבטה מן המסך.
אמא שלה משכה בכתפיה, הניעה בראשה ויצאה מן החדר. קרן המשיכה לחשוב במרץ ולאחר זמן לא רב חייכה.
כל הזמן ידעתי שאני צריכה להיזכר במשהו וסוף סוף נזכרתי! חשבה בסיפוק. כדי להוציא אותם מהמבוך אני צריכה להפעיל היגיון הנדסי. בכל פעם שהם יגיעו להתפצלות, הם יבחרו במסדרון הימני ויסמנו אותו בסימן. אם המסדרון יגיע לקצה שלו, הם יחזרו, יבחרו במסדרון השמאלי ויסמנו גם אותו. בשיטה הזו הם ימשיכו ויבדקו את כל המסדרונות של המבוך, עד שהם ימצאו את הדרך החוצה.
והיא טענה את מצב המשחק. אנדרו הוציא חץ זוהר מאלו שאסף מהרובוט פאנק. הוא אחז בחץ והשתמש בקצה הזוהר שלו כדי לסמן את המספר 0 על הקיר בכניסה למסדרון המבוך. השלושה יצאו לדרך, ובכל פעם שהגיעו להתפצלות, בחרו את המסדרון הימני, כשאנדרו מסמן כל צומת במספר לפי סדר עולה - 1, 2, 3 וכך הלאה... באופן כזה, אם השלושה יחזרו להתפצלות שכבר היו בה, הם יוכלו גם לדעת מתי היו בה ולאיזה כיוון הלכו.
מסלול ההליכה במסדרונות המבוך נמשך הפעם זמן רב פי כמה מאשר מקודם, מפני שהשלושה הגיעו כעת לכל פינות המבוך. קרן כמעט איבדה את סבלנותה כשחיכתה לרגע בו הם יגיעו למקום היציאה מן המבוך. אפשר להבין את תדהמתה כשהשלושה הגיעו להתפצלות נוספת וגילו שעל הקיר מסומן המספר 1. הם חזרו אל הצומת הראשון!
"אני לא מאמינה!" צרחה קרן ובעטה ברגל השולחן. "עובדים עליי בעיניים! או שאי אפשר לצאת מהמבוך הזה או שהמשחק דפוק או שהמחשב שלי התקלקל או שכל שלושת הדברים נכונים!"
והיא יצאה מן המשחק, כיבתה את המחשב ועזבה את החדר כשהיא מנופפת בידיה בזעם.
"אני הולכת למרכז המסחרי," הודיעה לאמא שלה.
"ברצינות? איזה יופי," שמחה האם. "תבלי שם." והיא נתנה לקרן דמי כיס לזלילה.
לא חלפו אפילו עשר דקות וקרן חזרה הביתה.
"מה קרה?" תמהה אימה. "כבר חזרת?"
"כן!" אמרה קרן. "פגשתי את שירה ותמר בפתח של המרכז המסחרי. איך שנכנסנו למרכז וראיתי בתוכו את כל המסדרונות, הרגשתי שעוד לא גמרתי לבדוק את כל המסדרונות במבוך אז מהר חזרתי הביתה."
"על מה את מדברת?" לא הבינה האם.
"על המשחק שלי!" הסבירה קרן בחוסר סבלנות ונכנסה לחדר שלה.
אמא של קרן משכה שוב בכתפיה.
אני אף פעם לא אבין את הילדה הזו! חשבה. מאז שאבא שלה קנה לה את המחשב הזה, היא נעשתה מכורה לגמרי.
קרן התיישבה בכיסאה, הדליקה את המחשב וטענה את מצב המשחק.
אופיר, אנדרו ולבארי החלו לצעוד במסדרון המבוך. אבל הפעם, בכל פעם שהגיעו להתפצלות, בחרו במסדרון השמאלי דווקא. כתוצאה מכך הגיעו השלושה לאיזורים במבוך שבהם לא ביקרו קודם.
הם הגיעו להתפצלות נוספת ואופיר הוביל אותם למסדרון השמאלי שהיה חשוך לגמרי. אנדרו הוציא את הפנס והדליק אותו, אבל ברגע שנכנסו למסדרון, כבה הפנס וגם הפעם סירב להידלק.
"תוציא את המשקפיים לראיית לילה שלקחת מפאנק," ביקש אופיר מאנדרו. אנדרו הושיט לו את המשקפיים ואופיר הרכיב אותם והביט קדימה. על אף שאימץ את עיניו, לא הצליח לראות דבר גם כעת. באכזבה מסר את המשקפיים לאנדרו, שאסף אותם.
"אני לא רואה ברירה אלא להמשיך וללכת בחושך," קבע אופיר. "אנחנו לא יכולים לוותר על הבדיקה של אף מסדרון. אני מקווה שלא ניפול לתוך תהום."
השלושה צעדו באיטיות בחושך כשהם מגששים את דרכם בזהירות. אופיר עצר לפתע והאזין.
"אתם שומעים משהו?" שאל.
"זה נשמע כמו מים זורמים," אמר אנדרו.
"בואו נִראה מה זה," זקף אופיר את כתפיו. "סוף-סוף אנחנו נתקלים במבוך הזה במשהו שהוא לא מסדרון. אולי זו הדרך החוצה מהמבוך."
אופיר המשיך ללכת כשאנדרו ולבארי בעקבותיו. הרחש הלך והתחזק, כשאז, בלא התראה מוקדמת, נחבט לפתע מצחו של אופיר בעצם עשוי מתכת. הוא נעצר, פלט "אַיי!" ושִׁפשף את המצח.
אנדרו עקף את אופיר ומישש את המחסום. המסדרון נחסם בצינור מתכת רחב שירד מלמעלה למטה ובתוכו זרמו מים. מאחורי הצינור נמצא קיר שסיים את המסדרון.
"שוב נתקענו," קבע אופיר. "נצטרך לחזור אל הצומת האחרון ולהמשיך משם."
הם גיששו את דרכם חזרה אל ההתפצלות האחרונה והפעם בחרו במסדרון הימני שהיה מואר. השלושה צעדו במהירות, כשלפתע עצר אופיר והאזין.
"אני שוב שומע משהו, אבל זה לא נשמע כמו מים זורמים," אמר.
"זה נשמע כמו אש בוערת," אמר אנדרו.
"אלו עוד הפתעות מחכות לנו?" נאנח אופיר. "תכף נראה אם אתה צודק."
אנדרו צדק. השלושה המשיכו לצעוד עד שהגיעו למקום בו המסדרון פנה ימינה. הם עקפו את הפּנייה ונאלצו לעצור. אופיר כיסה את פניו בכפות ידיו ונרתע לאחור. לכל רוחב המסדרון בערה אש לוהטת שחסמה את המשך דרכם.
"זה צריך להיות הפתח החוצה!" קרא אופיר בשמחה. "לכן יש כאן אש. אנחנו צריכים לעבור אותה ולהמשיך."
"אנחנו לא נוכל לעבור אותה," העיר אנדרו. "אנחנו נישרף."
"זאת אומרת שאנחנו צריכים למצוא דרך לכבות את האש," פסק אופיר. "אני חושב שיש לי רעיון. אש מכבים במים, ואנחנו יכולים להשתמש במים שזורמים בצינור ההוא. אם נפרוץ את הצינור, המים יזרמו לכאן ויכבו את האש. אנדרו, אתה תחזור לצינור ותפרוץ אותו. אנחנו נחכה לך פה."
קרן החליטה לשמור את מצב המשחק.
אנדרו חזר על עקבותיו. הוא עבר את ההתפצלות והמשיך אל המסדרון השמאלי. כשהגיע לצינור, שלף את אקדח הלייזר שלו וירה בצינור. סדק גדול נפרץ בצינור וזרם מים אדיר פרץ החוצה ושטף את אנדרו ואת המסדרון.
ליד מחסום האש עמדו אופיר ולבארי והמתינו. אופיר שמע לפתע רעש חזק ומיד לאחר מכן הגיע שטף מים סוחף שהסתער על האש. תוך שנייה כבתה האש לשמחתו של אופיר. לאחר שנייה נוספת כבר לא שמח. זרם המים התחזק וסחף איתו את אופיר ולבארי הלאה בהמשך המסדרון.
אופיר ניסה להיאבק בזרם המים, אך לשווא. המים גאו והמשיכו לשטוף קדימה, ואופיר הצליח רק בקושי לא לטבוע. גובה המים המשיך לעלות ועבר כבר את חצי הדרך אל התקרה. אופיר הבין שהוא הולך למות בטביעה, אך למרות זאת לא ויתר.
אופיר שחה כעת בכוחותיו האחרונים, כשלפתע קרה משהו בלתי צפוי. המים הפסיקו לזרום והגובה שלהם נשאר יציב. אופיר נשם לרווחה ויחד עם לבארי המשיך לשחות קדימה כשהוא מניע בקושי את ידיו ורגליו.
"אופיר?" הקול המוכר של אנדרו גרם לאופיר לזקוף את אוזניו.
"אנדרו? אנחנו פה!" צעק בכל כוחו.
"אני כבר מגיע," קרא אנדרו בתגובה והמשיך לשחות כשידיו חותרות במים במהירות עצומה. הוא השיג את אופיר ואחז בו.
"טוב שהגעת," נשף אופיר בקושי. "אני כבר לא יכול יותר להמשיך לבד. תכף הייתי טובע. אבל מה קרה? איך המים הפסיקו לזרום?"
"אחרי שפרצתי את הצינור, מצאתי בליטה על החלק העליון של הצינור ונתליתי עליה, כשהמים זורמים מתחתיי," הסביר אנדרו. "כשראיתי שהמים עולים גבוה מדי, הבנתי שאתה עלול להסתבך. ריתכתי בחזרה את הצינור וסתמתי את הסדק. המים הפסיקו לזרום ואני שחיתי אליך."
"כל הכבוד," אמר אופיר. "ועכשיו בוא נמשיך לשחות הלאה ונצא מכאן כמה שיותר מהר."
אופיר ואנדרו המשיכו לשחות כשאנדרו תומך באופיר. לבארי שחה בעקבותיהם ונראה גם הוא עייף.
השלושה שחו כך כמעט רבע שעה, כשלפתע נפלטה קריאת יאוש מפיו של אופיר. המסדרון הגיע למבוי סתום ונחסם בקיר. לא אפשר היה להמשיך מכאן.
"זה לא יכול להיות!" זלגו דמעות מעיניו של אופיר. "אחרי כל מה שעברנו, הייתי בטוח שסוף-סוף מצאנו את הדרך החוצה. אני לא חושב שאוכל לשחות חזרה את כל הדרך הזו פעם נוספת. זה הסוף!"
והוא צלל למטה, בלע מים וטבע.
"המבוך הזה הוא ללא מוצא!" צרחה קרן בתִסכול. "מי שתִכנן את המשחק הזה היה צריך לטבוע בעצמו. איך הוא חושב שאני אוּכל להמשיך מכאן? רק רגע! איך לא חשבתי על זה?"
והיא טענה שוב את מצב המשחק.

                                                                              חידת המבוך

אופיר עמד והביט באש שחסמה את המסדרון.
"אנדרו, תחזור לצינור ותפרוץ אותו. אנחנו נחכה לך פה." אמר ולפתע הזדקף. "רק רגע. חכה! אני חושב שזה רעיון גרוע. אם תפרוץ את הצינור, המים יזרמו לכאן והאש תִכבה, אבל אנחנו נטבע. אני חושב שהגיע הזמן להזעיק את פאנטום."
אופיר לחץ על לחצני שעון-היד שלו ופאנטום הופיעה שוב. הפעם היא נראתה כאישה בגיל העמידה. לראשה חבשה מטפחת לבנה שבּה אספה את שערותיה.
"האם קראת לי?" שאלה.
"כן, פאנטום," אמר אופיר. "שוב הסתבכנו."
"ואתה מעוניין בחידה כדי להתקדם?" חקרה פאנטום בעדינות.
"בדיוק," הִנהן אופיר.
"אז אני אחוד לך את חידת המבוך," הרצינה פאנטום. "אם תפתור אותה, תוכל לצאת מהמבוך."
והיא החלה לדקלם -

         "ובא הכלב ונשך את החתול,
         ובא המקל והיכה את הכלב,
         ובאה האש ושרפה את המקל,
         ובאו המים וכיבו את האש,
         חד גדיא, חד גדיא.

         שלח לחמך על פני המים
         כי ברבות הימים תמצאנו."

והיא נעלמה.
"עכשיו אני בטוחה שהם נפלו על הראש," התרגזה קרן. "מה הקשר בין החידה הזו לבין המבוך? טוב, בסדר. אני צריכה לחשוב, ולחשוב הרבה."
והיא שמרה את מצב המשחק, כיבתה את המחשב, יצאה מן החדר וטרקה אחריה את הדלת ברעש. באותו הלילה התקשתה להירדם מרוב מחשבות. איכשהו נפלה עליה שינה טרופה, ולאחר שעתיים התעוררה, שכבה במיטתה והמשיכה לנסות ולפצח את החידה.
חד גדיא, מה? חשבה. בהתחלה לא הבנתי שום דבר, אבל כנראה שבכל זאת יש היגיון בחידה. תכף נראה. השורות הראשונות נלקחו מהשיר "חד גדיא" מההגדה של פסח. "הכלב נשך את החתול", וזה בדיוק מה שלבארי עשה לחתול פאו. "המקל היכה את הכלב", וזה בדיוק מה שהרובוט פאנק עשה כשהשליך את הענף על לבארי.
ועכשיו למבוך. "האש שרפה את המקל". כדי להאיר את המסדרון החשוך ואת הצינור צריך כנראה ענף שבוער כמו לפיד. מקודם אנדרו סתם הלך בחושך. ומה נשאר לנו? "המים כיבו את האש". טוב, את זה כבר עשיתי. הבעיה היא שהם גם הטביעו את אופיר.
ואחרי חד גדיא אני מגיעה לפתגם התנ"כי - "שלח לחמך על פני המים כי ברבות היום תמצאנו". מה אומר הפתגם הזה? שכדאי לעשות דברים שלא כל כך משתלמים כעת, כי אולי בעתיד הם כן ישתלמו. אבל מה זה שייך למבוך? האם יתכן שאני צריכה להתייחס למה שכתוב בפתגם ולא לתוכן שלו?
"שלח לחמך על פני המים". שלח על פני המים. מה שולחים על פני המים? ומה הקשר של זה לחד גדיא?
"אה, הבנתי!" נפלטה צריחה פרועה מפיה של קרן, והיא החלה למחוא כפיים ולקפוץ בהתלהבות על מיטתה.
"קרן, את השתגעת?" דלת החדר נפרצה ואביה של קרן נכנס לחדר כשמבט רצחני בעיניו. "מה את חושבת שאת עושה? את יודעת מה השעה כעת? את מעירה אותנו ואת כל השכנים עם הצעקות ומחיאות הכפיים האלה."
"אוּפְּס! שכחתי!" אמרה קרן במבוכה. "אני מצטערת. אני אהיה בשקט. אני מבטיחה."
"אם לא תלמדי להתנהג, אני אחזיר את המחשב לחנות!" רטן אביה ויצא מהחדר.
קרן הניחה את כף-ידה על פיה והתאפקה לבל תפרוץ בצחוק. היא המתינה עד ששמעה את דלת חדר השינה של הוריה נסגרת.
היא התיישבה, הדליקה את המחשב, נכנסה אל המשחק וטענה את מצב המשחק כפי ששמרה אותו לאחר הקרב בין אנדרו ולבארי לבין פאנק ופאו.
אנדרו אסף את הענף שפאנק השליך קודם על לבארי. אופיר, אנדרו ולבארי החלו לצעוד במסדרון המבוך. בכל פעם שהגיעו להתפצלות, בחרו השלושה במסדרון השמאלי. לבסוף הגיעו למסדרון החשוך שגם הפנס של אנדרו לא יכול היה להאיר.
"בואו נמשיך קודם במסדרון הימני," קבע אופיר והוביל את אנדרו ולבארי אל מחסום האש. כשהגיעו למחסום, הוציא אנדרו את הענף הגדול שהביא איתו, תלש ממנו ענף צדדי קטן וקירב את קצהו אל האש. הענף הקטן נדלק מיד. אנדרו אסף מחדש את הענף הגדול, החזיק בידו את הענף הקטן והשלושה חזרו על עקבותיהם אל הצומת.
אנדרו נכנס ראשון אל המסדרון השמאלי והניף את הענף הבוער מעל ראשו. הענף הקטן המשיך לבעור והאיר את המסדרון. אנדרו התקדם כשאופיר ולבארי בעקבותיו, עד שהגיעו אל הצינור.
אנדרו סייע לאופיר ולכלב לעלות על הבליטה בחלק העליון של הצינור. לאחר מכן הוציא אנדרו את החבל ואת הענף הגדול, והשלושה נקשרו אליו. אנדרו הוציא את אקדח הלייזר שלו, ירה ופרץ סדק גדול בצינור. זרם מים אדיר שָׁטף את קרקע המסדרון וזָרם משם ברעש מחריש אוזניים.
לאחר כמה דקות החלו המים במסדרון לעלות. גובה המים טיפס בהתמדה עד שהגיע לבליטה. מיד לאחר מכן הדף אופיר את הענף מן הבליטה והענף החל לצוף על המים ולהתרחק מהצינור. מתחתיהם המשיכו המים לזרום מהסדק שנמצא כעת מתחת לפני המים.
רגע קשה עבר עליהם כשהענף הגיע להתפצלות, וזֶרם המים סחף אותם למסדרון שממנו הגיעו קודם לכן. אנדרו השליך את הלפיד הבוער, ואופיר והוא חתרו בידיהם בכל כוחם עד שהצליחו לכוון את הענף למסדרון הימני. הענף הגדול המשיך להיסחף וחלף על פני הנקודה שבּה בער קודם מחסום האש.
עכשיו נראה אם אני צודקת! חשבה קרן במתיחות. שלח על פני המים... את הענף. אם יש יציאה מהמבוך, המים הגואים ימצאו אותה ויזרמו משם החוצה. מכיוָון שקודם הם לא מצאו אותה לפני שאנדרו סתם את הפִּרצה בצינור, אני בטוחה שהפתח נמצא למעלה. כעת צריך לחכות עד שגובה המים יגיע לתקרה.
ואכן, גובה המים הגיע כמעט עד התקרה, כשלפתע קיבל הענף תאוצה והחל להיסחף במהירות כפולה. המים הפסיקו לעלות.
"כנראה שהמים הגיעו לפתח היציאה והם זורמים החוצה," שיער אופיר. "תחזיקו חזק. אנחנו עשויים להגיע לשם בכל רגע."
הענף התקרב למקום בו המסדרון נחסם - המקום בו טבע אופיר קודם לכן. בגלל זרימת המים, יכול היה אופיר להבחין כעת בפתח הצר בגובה התקרה שאליו זרמו המים. הענף הגדול פנה גם הוא ימינה ונסחף אל הפתח.
"אנחנו צוללים!" צרח אופיר.
הענף נתקע בפתח, אך המים הזורמים דחפו אותו קדימה וחילצו אותו. הענף התעופף באוויר, נפל למטה, נחבט במים וצלל בתוכם. לאחר רגע קצר עלה הענף על פני המים וצף עליהם יחד עם אופיר, אנדרו ולבארי הקשורים אליו.
אופיר פקח את עיניו והביט מסביב. השלושה שטו כעת בלב אגם תת-קרקעי רחב-ידיים והלכו והתרחקו ממפל-המים הגבוה ומלא הקצף שהביא אותם לכאן.
קרן מיהרה לשמור את מצב המשחק, נשענה לאחור, הביטה בשעונה והתאפקה לא לצרוח בשמחה. היא הסתפקה בחיוך רחב שהתחלף בפיהוק גדול. רק כעת הרגישה עד כמה היא עייפה מחוסר שינה. היא כיבתה את המחשב והלכה לישון.
בצהריים התעוררה קרן, רצה למטבח, חטפה מאכל שאחר-כך אפילו לא זכרה מהו, חזרה לחדר, התיישבה מול המחשב, הדליקה אותו וטענה את מצב המשחק.

                                                                 על אי בודד בלב האגם

הענף נסחף בזרם אל מרכז האגם. אופיר הרים את ראשו והביט מסביבו.
אני מקווה שבַּסוף הזרם יביא אותנו אל החוף כדי שנוכל להמשיך אל פסגת ההר," אמר בתקווה.
"אנחנו יכולים לשחות אל החוף," העיר אנדרו.
"החוף הקרוב אלינו הוא צוק סלע תלול שאי אפשר לטפס עליו," אמר אופיר לאחר שהביט לאחור אל מפל-המים שדרכּו הגיעו לאגם. "נצטרך לשחות הרבה זמן כדי למצוא חוף שאפשר לעלות עליו, וזה עלול להיות קצת... רק רגע! מה זה היה?"
מערבולת פתאומית שנוצרה פתאום במרחק לא גדול מן הענף, גרמה למים לסעור ולגעוש. אופיר הביט על המערבולת ופיו נפער לרווחה.
ראש עגול הגיח ממרכז המערבולת. הראש היה מחובר לצוואר ארוך והיה מורכב בעיקר מפה אכזרי ומשתי שורות של שיניים חדות.
"זהירות! זה דינוזאור ימי!" קרא אופיר.
אנדרו סובב את ראשו והספיק לראות את הדינוזאור צולל. ראשו של הדינוזאור נעלם במים, אך מיד שב והופיע באותו מקום, והפעם הביטו עיניו הזעירות בענף ובסַפָּנים המפליגים עליו.
קרן מיהרה לשמור את מצב המשחק. מה שבטוח.
"מהר, אנדרו. נסה לחסל אותו," קרא אופיר בבהילות.
אנדרו הוציא את אקדח הלייזר וכיוֵון אותו אל ראשו של הדינוזאור. הוא ירה בדייקנות ופגע בדינוזאור, אך לא הייתה לכך שום השפעה על היצור הימי הנורא. הדינוזאור צלל שוב במים והופיע פעם נוספת ממש ליד הענף. ראשו התנשא גבוה מעל הענף ואופיר יכול היה כעת לראות שהצוואר הארוך מחובר לגוף גדול. הדינוזאור פער את פיו וכופף את צווארו אל הענף.
אופיר התיר את לבארי מהענף והשליך אותו למים. הוא ניסה להתיר את עצמו, אך איחר. ראשו של הדינוזאור צלל למטה ומילא את כל המסך. השיניים החדות ננעצו באופיר וגררו אותו אל מתחת למים רק כתם אדום נשאר במקום בו נעלם אופיר...
"איך מחסלים את הזוועה הזו?" נאנחה קרן וטענה את מצב המשחק.
"מהר אנדרו, נסה לחסל אותו," קרא אופיר.
אנדרו ירה באקדח הלייזר והדינוזאור לא התרשם. הוא צלל שוב במים והופיע פעם נוספת ממש ליד הענף. אנדרו כיוֵון אליו את האקדח.
"לא עם האקדח!" אמר לו אופיר בבהילות. "נסה את הצלופח החשמלי שהבאנו מהנחל ביער."
אנדרו הוציא את הצלופח החשמלי וקלע אותו בדייקנות אל פיו הפעור של הדינוזאור. הדינוזאור צד את הצלופח באוויר ובלע אותו בשלמותו. הצלופח הקטן לא היה יכול להשביע את הדינוזאור הרעב, שהתכופף אל הענף.
הכל קרה כעת תוך שניות. מכת חשמל אדירה טִלטלה את גופו של הדינוזאור המופתע וגרמה לו כאב-בטן חזק. הדינוזאור נרתע לאחור והתרחק מהסירה.
"זהירות, הוא תכף יתקיף שוב!" קרא אופיר.
אבל לא כך קרה. הדינוזאור צלל במים וראשו נעלם. שתי שניות חלפו וגופו של הדינוזאור התפוצץ כמו פצצה. חתיכות מבשרו עפו לכל עבר, וגל ענק נוצר במקום הפיצוץ והסתער על הענף. למזלם היו אופיר, אנדרו ולבארי קשורים לענף, ולכן לא נסחפו ממנו ולא טבעו. הגל אחז בענף ונשא אותו למרחק של מאות מטרים ממקום הפיצוץ. אחר-כך נרגעו המים ושקטו. אופיר וחבריו יכלו לנשום לרווחה.
"כל הכבוד, אנדרו! זו הייתה פגיעה מושלמת," אמר אופיר בהקלה. "ועכשיו אנחנו חייבים להתרחק מכאן לפני שהחברים של הדינוזאור הזה יבואו בעקבותיו. אין לנו יותר צלופחים חשמליים, ואני מתחיל להצטער שלא צדנו עוד כמה כאלה בנחל. מי יודע כמה דינוזאורים מסתתרים מתחת למים באגם הזה."
"מישהו מתקרב אלינו," אמר אנדרו והצביע אל מאחורי גבו של אופיר.
אופיר סובב את ראשו וראה יצור דמוי-אדם ששט בסירת מנוע על פני המים. כשהתקרב, זיהה בו אופיר רובוט בעל ידיים ורגליים של אדם אך עם לסתות וזנב של תנין. משקפת גדולה הייתה תלויה על צווארו ולמתניו נחגרה חגורה רחבה שאליה היה מחובר רובה צבע נספג. פגיעה מקליע של רובה כזה גרמה לצבע להיספג בגוף ולהזיק לו.
"תכף נגלה מה הוא רוצה מאיתנו," אמר אופיר. "עד עכשיו, כל הרובוטים בהם פגשנו ניסו לחסל אותנו."
הסירה עצרה ליד הענף. הייתה זו סירת-רובוט שבמקום הגה צוידה במקלדת של מחשב. הסירה פעלה על קודים שהיו ידועים רק לבעל הסירה, ולכן רק הוא יכול היה להשיט אותה.
"שלום לכם. אני קְרוֹק," אמר הרובוט במהירות והביט לצדדים בדאגה. "אני מציע שאת הדיבורים נשאיר לאחר-כך. בואו ותעלו לסירה שלי לפני שעוד פְּלֶסְיוֹזָאוּר יתקיף אתכם."
"פלסיוזאור?" שאל אופיר.
"כך קוראים לדינוזאור שחיסלתם לפני כמה דקות בהצלחה מרשימה," אמר קרוק. "אז מה אתם מחליטים?"
אופיר הביט באנדרו שלא הגיב, ופנה שוב לקרוק.
"מה יש לנו להפסיד?" שאל ובלא לחכות לתשובה, התיר את לבארי ואת עצמו, לקח את לבארי וניתר מהענף לסירה. אנדרו אסף את החבל ובא בעקבותיו. קרוק סובב את הסירה והחל להשיט אותה חזרה לכיוון שממנו בא. אופיר הביט לאחור בחשש, אך אף דינוזאור ימי לא נראה כעת בשום מקום.
"תודה על הטרמפ," אמר לקרוק.
"שטויות!" הניע הרובוט את לסתותיו מלאות השיניים.
"היה לנו מזל שמצאת אותנו," המשיך אופיר.
"אתה יכול לקרוא לזה חצי מזל," אמר קרוק. "בדיוק הפלגתי כדי לקחת משהו מהאי שנמצא באמצע האגם. הסתכלתי טוב לכל הצדדים כי אני לא מתלהב להיפגש עם דינוזאורים. פתאום שמעתי מרחוק רעש חזק של פיצוץ ומיד אחר-כך הגיע לסירה שלי גל ענק שכמעט הפך אותה. הסתכלתי במשקפת שלי אל הכיוון שממנו הגל הגיע וראיתי נקודה שטה על המים. אני קצת סקרן מטבעי והחלטתי לעשות עיקוף ולגלות מה קרה שם. את ההמשך אתם יודעים."
"אנחנו בהחלט יודעים," הסכים אופיר. "וכעת, האם תוכל בבקשה להשיט אותנו לחוף של האגם."
"לאן בדיוק?" חקר קרוק ועיניו הביטו קדימה בריכוז.
"לא אִכפת לי," אמר אופיר. "העיקר שנגיע לחוף..."
"הנה האי," קטע אותו קרוק והצביע בלסתותיו קדימה. "אני רק אקח משהו מהאי ואחר-כך אחזור לחוף האגם ואוריד אתכם."
אופיר הביט בָּאִי בחוסר הבנה.
"אבל האי הקטן הזה שטוח לגמרי ואין בו שום דבר," אמר. "מה אתה רוצה לקחת ממנו?"
"מה שאני רוצה לקחת לא נמצא על האי אלא בתוכו," גיחך הרובוט. "אני צריך לחפור ולהוציא אותו."
ואיך שסיים את המשפט, פגע חרטום הסירה באדמה והסירה עצרה.
קרוק קפץ מן הסירה אל האי.
"חכו כאן. מיד אחזור," הודיע ושינה את דעתו. "בעצם, אולי אתם מוכנים לעזור לי לחפור?"
"בבקשה, אבל עם מה נחפור?" שאל אופיר.
"עם הידיים," רטן קרוק. "איזו מין שאלה אתה שואל? לו היה לי מעדר, הייתי מסתדר לבד. אז אתם מוכנים לעזור לי?"
"טובה תחת טובה," הִנהן אופיר וקפץ אל החוף, אנדרו הלך בעקבותיו ולבארי הצטרף אליהם.
באותה שנייה נע הרובוט דמוי התנין במהירות מדהימה. הוא זינק ממקומו, דהר אל הסירה, קפץ לתוכה, הקליד בחיפזון על המקלדת והשיט את הסירה לאחור.
"מה אתה עושה?" נדהם אופיר.
"טיפשים שכמוכם!" צחק קרוק. "כל כך קל לסדר אתכם. אחרי שחיסלתם את הדינוזאור, הייתי חייב להגיע אליכם ולהרחיק אתכם מהענף שלכם, כי הפלסיוזאור שהרגתם הוא הדינוזאור היחיד באגם הזה. אם הייתם ממשיכים לשוט על הענף, במוקדם או במאוחר היה הזרם לוקח אתכם לחוף. אבל כעת אתם תקועים בלב האגם על אי בודד ואין לכם שום דרך להיחלץ מכאן. שלום ולא להתראות, טיפשים!" סיים בצהלה והתניע שוב את הסירה. עד מהרה הפכה הסירה להיות נקודה קטנה שנעלמה מעיניהם.
"איזה שקרן!" נהם אופיר בחוסר אונים. "הייתי צריך לדעת שאסור להאמין לו. הרי הוא רובוט. אבל במקום להילחם בנו כמו הרובוטים הקודמים, הוא שיקר לנו. ועכשיו איך יוצאים מכאן?"
הוא סקר ביאוש את האי הקטן. רק חול ומי האגם מסביב ושום דבר אחר. לו היה עץ צומח על האי, הם היו יכולים לכרות אותו ולבנות סירה או אפילו לצוף עליו כמו שצפו על הענף שהביא אותם לאגם.
קרן החליטה שהגיע הזמן לשמור את מצב המשחק.
"איזה שקרן!" חזר אופיר המתוסכל. "לפחות מזל שהוא גם לא הכי חכם, הקרוק הזה. כל הזמן פחדתי שיש עוד דינוזאורים באגם, והוא היה מספיק טיפש לגלות לנו שזה היה הדינוזאור היחיד... היי, אנדרו! יש לי רעיון איך לברוח מהאי ולהגיע לחוף."
"כן?" שאל אנדרו.
"לבארי ואני לא נוכל לשחות מכאן לחוף, כי החוף רחוק מדי ואנחנו נטבע בדרך," התלהב אופיר. "אבל אתה אנדרואיד ותוכל לעשות את זה בקלות. כשתגיע לחוף, תמצא כלי-שַׁיִט ותבוא לקחת אותנו."
"בסדר," אישר אנדרו וללא מילה נוספת זינק למים והחל לשחות. אופיר צפה בו כשהוא מתרחק מהאי, כשלפתע נעצרה נשימתו והוא החוויר.
מערבולת פתאומית חסמה את דרכו של אנדרו. אנדרו ניסה להתרחק ממנה, כשמתוך המערבולת הגיח ראש מוכר של דינוזאור ימי. הפלסיוזאור הסתער על אנדרו, לכד אותו וגרר אותו אל מתחת למים...
"מה? מה זה? אבל קרוק אמר שאין באגם עוד דינו..." צעקה קרן ההמומה ומיד קטעה את עצמה. "איזה שקרן הקרוק הזה! לשום מילה שלו אסור להאמין. ואני כבר חשבתי שמצאתי את הדרך להביא אותם לחוף. הֵי, רק רגע! אולי אני אחזור שלב אחד אחורה למצב שבו קרוק הציע להם טרמפ? כשהם יגיעו לאי, אופיר ואנדרו ישתלטו על הסירה שלו וישוטו לחוף. לא, זה לא רעיון טוב. הם לא יוכלו להשיט את הסירה ויישארו תקועים על האי עם רובוט דמוי תנין שיילחם בהם. בקיצור, נתקעתי! אז מה נשאר לי לעשות כעת?"
והיא פרשה את ידיה לצדדים בחוסר אונים ולאחר מכן טענה את מצב המשחק.
"אז איך אנחנו נמשיך מכאן?" שאל אופיר את אנדרו. "לעוף אנחנו לא יכולים. גם לשחות לא וגם לשוט לא. אני חושש שהפעם נתקענו כהוגן."
"תרשה לי להציע להזמין את פאנטום," אמר אנדרו.
"אתה צודק!" נזכר אופיר. "עד עכשיו תמיד אני הצעתי להזעיק אותה כשהיה צריך, ודווקא כעת שכחתי ממנה."
והוא לחץ על לחצני שעון-היד שלו והזעיק את פאנטום. הקוסמת הופיעה, הפעם בדמות של נערה בגילו של אופיר. היא נראתה כתלמידה שהוזעקה באמצע שיעור מבית-הספר.
"אני מבינה ששוב נתקעת," אמרה בשובבות.
"כן, פאנטום," אמר אופיר. "ואני בכלל לא בטוח שהפעם תוכלי לעזור לנו. אני לא רואה שום דרך לצאת מהאי הזה."
"לכל בעיה יש פתרון," לִגלגה פאנטום, פרשׂה את ידיה לצדדים ועשתה תנועת ריקוד שסובבה את גופה סיבוב מלא. "לבקשתך, הנה מגיעה חידת האי. אם תפתור אותה, תגלה שהבלתי אפשרי הופך לאפשרי."
והיא החלה לדקלם -

         "אמת התנין היא שקר חרוץ,
         אבל כדאי להקשיב לתירוץ.
         ואם ברצונך לצאת מן הכלל,
         האם זהו אי גם בחלל?"

והיא נעלמה.
"איזו מין חידה זו?" נאנקה קרן. "החידות של פאנטום נעשות כל פעם יותר גרועות. איך אני אצליח לפתור את החידה הזו?"
היא שמרה את מצב המשחק, יצאה מהמשחק, כיבתה את המחשב ונשארה לשבת בוהה במסך הריק.
חלפה שעה ארוכה לפני שקֶרֶן חזרה אל המחשב. עתה היא שוב לא נראתה כה מיואשת, הגם שעדיין לא הייתה בטוחה שאכן פתרה את החידה.
"אמת התנין היא שקר חרוץ" זה סתם משפט פתיחה, חשבה. הרי ברור שקרוק הוא שקרן ואסור להאמין לאף מילה שלו. אבל מה זאת אומרת - "כדאי להקשיב לתירוץ"? מה היה התירוץ שלו? שהוא צריך להגיע לאי כדי לחפור משהו. נכון שהוא שיקר כדי לגרום לאופיר לעלות על האי, אבל הוא דיבר על חפירה, ואולי כאן יש כיוון לפתרון.
ומה עם המשך החידה: "ואם ברצונך לצאת"? בטח שאופיר רוצה לצאת מהאי. אבל מה פירוש - "האם זהו אי גם בחלל"? מתי אי הוא אי? כשהוא מוקף מים מכל הצדדים שלו. מכל הצדדים? לא בדיוק! הוא מוקף מים מכל הצדדים במישור, אבל לא בחלל. האי לא מוקף מים מלמעלה ומלמטה! למעלה יש אוויר, ולמטה? מה יש למטה? וכאן אני מגיעה לתירוץ של קרוק. צריך לחפור כדי לגלות מה יש שם!
וקרן טענה את מצב המשחק.
"אי אפשר לשחות מן האי הזה, בגלל הדינוזאורים," קבע אופיר. "אבל אפשר לחפור. הרי האי לא צף באגם. הוא מחובר לקרקע האגם ואולי שם נמצאת הדרך החוצה."
"תשאיר ללבארי ולי את העבודה," אמר אנדרו.
האנדרואיד והכלב החלו לחפור במרכז האי. אנדרו חפר בידיו ולבארי בכפות רגליו. ערימות חול החלו להצטבר מסביב והחפירה נעשתה עמוקה יותר ויותר, כשהאנדרואיד והכלב חופרים במהירות ואופיר מְפַנה את החול.
השניים חפרו במרץ במשך למעלה משעתיים. לבארי נח לפעמים ואנדרו לא הפסיק אפילו לרגע. הבור היה כעת עמוק יותר מגובהו של אנדרו, כשלפתע נתקלו ידיו החופרות של אנדרו במחסום.
אנדרו מיהר לפַנות את החול מהעצם המוצק שחסם את דרכו. הוא חשף מכסה שבקצהו האחד הותקנו צירים ולקצה השני הייתה מחוברת טבעת. אנדרו אחז בטבעת ומשך אותה. המכסה התרומם הצידה ומאחוריו נראתה ארובה חשוכה.
אנדרו הדליק את הפנס והאיר פנימה. אור הפנס נפל על המדרגה הראשונה בגרם מדרגות לולייני שהוליך אל מעמקי האדמה. אנדרו הזדקף, הוציא את הסולם שקנה בחנות לכלי נשק וציד והניח אותו על דופן הבור.
"בוא ותצטרף אלינו," אמר לאופיר. "גמרנו לחפור. אנחנו מתחילים לרדת."
אופיר ירד והצטרף אל אנדרו ולבארי. אנדרו אסף את הסולם והשלושה נכנסו לארובה.
"סגור את המכסה," הורה אופיר לאנדרו. "מסוכן להשאיר אותו פתוח. אם המים באגם יגאו, הם עלולים לכסות את האי ולהציף את הארובה."
אנדרו הגיף את המכסה. רק הפנס האיר כעת את החשיכה.
קרן שמרה את מצב המשחק.

                                                                                                                                חזרה למסך הקודם